/doctor היא פקודה שמקלידים לקלוד. קובץ ההוראות (CLAUDE.md) שבניתם לו כנראה מפריע לו. שיעור אחד להבין למה, שניים לתקן.
למה אנתרופיק מחקו 80% מההוראות של עצמם, ומה זה אומר על הקובץ שלכם.
אם אתם עובדים עם Claude Code (הסוכן של קלוד שרץ אצלכם במחשב), יש לכם כנראה קובץ בשם CLAUDE.md בתיקיית הפרויקט. הוא כמו מכתב הוראות לעובד חדש: מה החברה עושה, איפה הדברים נמצאים, ומה אסור לשכוח.
ובדיוק כמו מכתב כזה, הוא מתנפח. משהו לא עבד? מוסיפים שורה. קלוד עשה טעות? עוד כלל. אחרי כמה חודשים יש לכם מסמך ענק שקלוד קורא מחדש בכל שיחה, מההתחלה ועד הסוף.
ההיגיון אומר שיותר הוראות = תוצאות יותר טובות. מסתבר שההפך נכון.
ביולי 2026 אנתרופיק (החברה שמאחורי קלוד) פרסמו משהו נדיר: הם לקחו את קובץ ההוראות הקבוע ש-Claude Code עצמו מקבל, ומחקו ממנו יותר מ-80 אחוז. אז הם הריצו מחדש את הבדיקות האוטומטיות שמודדות כמה טוב קלוד מתכנת.
התוצאה, במילים שלהם: בלי שום ירידה מדידה בביצועים. כל ההוראות האלה פשוט ישבו שם. לא עזרו, רק תפסו מקום.
הוראה קבועה היא לא סתם טקסט. אתם משלמים עליה פעמיים:
אנתרופיק נתנו דוגמה מתוך הקובץ שלהם עצמם. ככה נראתה ההוראה הישנה לגבי הערות בקוד (שורות ההסבר שמתכנתים משאירים בתוך הקוד), וככה נראית החדשה:
בעברית: אל תכתוב הערות בקוד. אף פעם. שורה אחת קצרה לכל היותר.
בעברית: תכתוב קוד שנראה כמו הקוד שסביבו, באותו סגנון ובאותה כמות הערות.
ההבדל הוא לא בניסוח. הראשון נותן לקלוד חוק, השני נותן לו עיקרון: תסתכל מה יש סביבך ותתאים את עצמך. ואנתרופיק מתארים בפוסט בדיוק את זה: הוראות קבועות סותרות שמגיעות באותה בקשה, מהקובץ, מהסקילים ומכם, ומתנגשות זו בזו. קלוד נתקע בין "אל תכתוב הערות" לבין בקשה שלכם שדווקא צריכה הערה.
הפקודה שעושה את הניקיון בשבילכם: מה היא בודקת, איך מריצים, ולמה זה בטוח.
פותחים שיחה ב-Claude Code ומקלידים את הפקודה. זהו:
/doctor
שימו לב: אין רגע "נכון" להריץ אותה. אם עבר הרבה זמן מאז שניקיתם, או שאף פעם לא ניקיתם, זה הזמן.
ארבעה תחומים, מהקל אל הכבד:
זה החלק שהופך את ההרצה לבטוחה: הפקודה קודם מדווחת מה היא מצאה, ומבקשת אישור לפני שהיא משנה משהו. אתם רואים את הרשימה, מחליטים מה מאשרים, והשאר נשאר כמו שהיה.
ומה היא מוחקת כשאתם כן מאשרים? בדיוק את מה שלמדנו בשיעור הקודם שמיותר: תיאורי מבנה תיקיות והסברים כלליים שקלוד רואה בעצמו. מה שנשאר: המוקשים, ההסברים למה דברים בנויים ככה, והכללים שמיוחדים דווקא לפרויקט שלכם.
לפי התיעוד, אפשר להריץ גם מחוץ לשיחה, ישירות מהטרמינל (שורת הפקודה של המחשב). לא עובדים עם טרמינל? דלגו, הכל קורה בתוך השיחה. הגרסה הזאת רק קוראת ומדווחת על מצב ההתקנה, בלי לשנות כלום ובלי לפתוח שיחה:
claude doctor
שימו לב להבדל: claude doctor בטרמינל היא בדיקת התקנה בלבד. הניקוי האמיתי של הקבצים והסקילים קורה בתוך שיחה, עם /doctor.
חוק האצבע שישאיר את הקובץ שלכם רזה גם אחרי שהפקודה סיימה.
ההנחיה הרשמית פשוטה: להשאיר את ה-CLAUDE.md קליל. לתאר בקצרה מה הפרויקט, ולהשקיע את רוב המילים במוקשים, הדברים שקלוד לא יכול לנחש לבד.
המבחן לכל שורה בקובץ: האם קלוד היה מגלה את זה בעצמו, פשוט מלהסתכל על הקבצים? אם כן, השורה מיותרת. רשימת התיקיות שלכם? הוא רואה אותה. איזו שפת תכנות? הוא מזהה. אבל "אל תיגע בקובץ ההגדרות הישן כי הוא מחובר למערכת של הלקוח": את זה אין לו שום דרך לדעת.
סקיל (skill) הוא קובץ הוראות נפרד שקלוד טוען רק כשהוא באמת צריך אותו. וזה כל ההבדל: שורה ב-CLAUDE.md נקראת בכל שיחה, גם כשהיא לא רלוונטית. סקיל יושב בצד ולא עולה כלום, עד לרגע שמשתמשים בו.
אנתרופיק נותנים דוגמה בפוסט הרשמי שלהם (מקושר בסוף הקורס): יש לכם רשימת שלבים קבועה לבדיקת העבודה? במקום שתשב כולה בקובץ הראשי, הופכים אותה לסקיל של בדיקה ומפנים אליו בשורה אחת. ככה המידע נחשף לקלוד לפי הצורך, לא הכל מראש.
הניקיון לא מחזיק מעמד לבד, כי ההרגל שיצר את הבלגן עדיין שם: משהו לא עבד, מוסיפים שורה. עוד תקלה, עוד כלל. ככה, לפי הדיווחים מהשטח, הקובץ חוזר ומתנפח.
ההרגל החדש: לפני שמוסיפים כלל קבוע, לשאול אם זו באמת בעיה שתחזור, או תקלה של פעם אחת שעדיף לתקן בשיחה עצמה. ואם כבר מוסיפים, לבדוק שהכלל החדש לא סותר כלל ישן. זוכרים משיעור 1? הוראות סותרות הן בדיוק מה שתוקע את קלוד.
עכשיו פתחו את Claude Code, הקלידו /doctor, ותראו בעצמכם כמה הקובץ שלכם סוחב עליו.